מי שעקב וקרא את הפוסטים האחרונים השבוע, בטח הספיק להבין שהזיקה שלי להתפרנס היא קיומית ולא מתוך רצון להתעשר ולרכוש רכב פאר או אחוזה איפשהו.
שנים הלכתי בתלם, וכשאני אומר בתלם, זה ללמוד, להתמקצע, לעבוד בחברות הכי שוות כשכיר, להצטיין במה שאני עושה, ומשם לטפס למעלה במדרגות השכר.
אני חושב שהבנתי שאני יכול לעצב את אורח החיים שלי בקריירה כ-שהלך לי האוטו (אלפא סוד 82) בגיל 17, פשוט הלכו הברקסים באיילון צפון לפני העלייה לז'בוטינסקי, אני על 70 קמ"ש בערך, רואה שאדום ברמזור שמתקרב, רכבים בכל הנתיבים, ודוושת הברקס מונחת על רצפת הרכב כאילו לא מחוברת לשום דבר בקצה השני. יש לי 4 שניות להחליט מה עושים. שמתי חגורה (לא הייתי חגור משום מה), סובבתי את ההגה ימינה לכיוון המדרכה כי לא היה שם אף אחד, הרכב קיבל בום מהמדרכה היחסית גבוהה, והמשיך עד למספרה בבניין (המספרה היתה סגורה 2:00 בלילה). נשארתי כמה דק' לשבת ברכב שניסה להרוג אותי במפתיע, הבעלים של קיוסק קרוב רץ אליי עם בקבוק מים ושאל אם אני בסדר, אמרתי לו שלא, אבל יעבור, נסתדר ותודה על המים.
אני חושב מנקודה זאת והלאה, הבנתי שצריך ללכת מהסוף להתחלה, קודם תחליט מה אתה רוצה להשיג ואז לבנות תכנית בדרך לשם, במקום לנסות להתקדם צעד אחד אחרי השני. הניסיון הראשון הצליח, כי באותו שבוע המטרה היתה רכב, אז חיפשתי עבודה שכוללת רכב צמוד, התקבלתי כטכנאי תשתיות כבלים, ולמדתי את אבני הדרך הראשונות שלי בהנדסת תקשורת תוך התרוצצות בבוץ והרכבת סיבים אופטיים ברחבי הארץ במשך שנתיים, אבל היי היה לי רכב, ולמדתי תחום שהסתבר שטמון בו לא מעט כסף לילד שרק התחיל את דרכו.
ומכאן המטרות היו זהות במשך עשור וחצי, רדפתי אחרי שיחות שכר. הבנתי מהר מאוד בשיחות עם ותיקי התחום, שקידום בתפקיד באותה חברה לא יביא אותי רחוק כלכלית, כדי באמת להרוויח יותר, אני צריך ללמוד מה שהבוס שלי יודע, ואחריו ללמוד מה שהבוס שלו יודע או מוסמך. מהר מאוד תחומי האחריות גדלו התרחבו והדרישות גלשו מעבר לידע טכני או התמחות מסוימת. בחלוף השנים חלשתי על המון תחומים מקצועיים ועיוניים, ממודל שבע השכבות ועד פיתוח עסקי, ניהול פרויקטים מורכבים, ועד ניהול תקציבי ענק לחברות הגדולות במשק.
היום אני מפיק תועלת מכל הדרך הארוכה שבה למדתי את עקרונות הלמידה והעשייה והן נכונות לכל תחום, ואני מיישם אותן ביזמות נדל"ן, ליווי משקיעים ובניית המודל האישי שלי להצלחה.
והנה כמה עקרונות/טיפים שאני מיישם היום ועובדות לי מצוין:
1.להגדיר יעד מדיד וכמותי לתקופה ריאלית. לדוג': ביצוע 10 עסקאות פליפ בשנה.
2.להגדיר זמן קצוב להשגת היעד.
3.להגדיר מטרות ביניים על מנת להגיע ליעד בצורה הפוכה. לדוג' 10 עסקאות פליפ בשנה דורשות ממני לפחות 30% הון עצמי לכל עסקה ממוצעת של 150000$, כלומר 45K$ לכל עסקה, אם הרווח הממוצע יהיה 20%, ארוויח כ 9000$ בכל עסקה, ולאחר העסקה החמישית יהיה לי הון עצמי חדש של 45K$ לטובת עסקה שישית. כלומר 5+1 חינם. אזי אני צריך הון עצמי שיספיק ל-5 עסקאות והוא 225K$, אם יש ברשותי חצי, אכניס שותף.
4.לא לפחד מ"לא", מפני ש כדי להגיע ל"כן" סטטיסטית חייבים לעבור אותם קודם.
5.לא לעשות אותו דבר יותר מ-3 פעמים ולצפות לתוצאה שונה. (ההגדרה של "טיפשות").
6.ללמוד את החוזקות והחולשות של עצמך, ולעשות outsource למה שצריך.
7.קבלת החלטות טובות או רעות מלמדות אותך הרבה, לתרגל את זה, זה מניב.
8.תחום הנדל"ן הוא עסק של אנשים ולא של קירות ומספרים.
9.רגשות לא נכנסות לאקסל.
10.להקיף את עצמך באנשים מוכשרים ולבנות צוות מנצח. אם הוא מפסיד להתחיל מחדש.
11.צריך לפחות ארבעה שותפים לכל יזם גם אם הם לא שותפים בחוזה, רו"ח, קבלן, עו"ד, ומתווך.
12.אם לא טועים בדרך, לא משתפרים. (קלישאתי טורבו אבל הוכח כנכון).
13 להוריד למינימום שימוש בסימני שאלה כשמדברים עם אנשים באופן כללי. זה מטורף, ועובד.
14.לכבד כל אדם שעושה משהו בפרויקט שלך כאילו היה השותף הבכיר, מהפועל הזוטר ועד למעלה.
15.אסטרטגיה לא הופכת לעסקה, עסקה מגדירה את האסטרטגיה.
16.חוק ה 1% או חוק ה 70% ARV אינם רלוונטיים אם הרווח הסופי נמוך מ 15% בפליפ ו 10% ברנטל.
17.ניתוח ה ARV הוא הנתון החשוב ביותר בכל עסקת נדל"ן שיש בה אסטרטגית יציאה מתישהו.
18.גיוס הון זה החלק הקל ביותר ליישום, החלק הקשה לפי רמת קושי, הוא איתור העסקה וניהול הפרויקט.
19.תמיד להבין מה צריך הצד שני ממך, ומה אתה יכול לעשות בשבילו בלי שום קשר לכסף.
20.אין עסקה רעה, יש גישות שונות למשקיעים שונים.
נראה לי 20 זה מספר עגול, ואני בטוח שיש עוד המון, אבל אלו הם שצצו לי בראש והולכים איתי בשוטף, לרוב עובדים כמעט בכל תהליך יומיומי. ייתכן יכעסו עליי, ויקפצו על המקלדת כדי לסייג או להתווכח וזה יהיה בסדר, מכל מלמדיי השכלתי. זה מה שעובד לי ואתם מוזמנים לאמץ הכול רק חלק.
